אלקיים נ' פירוטכניקס גילוי וכיבוי אש בע"מ ואח'

א. כללי

התובע, יליד 10.1.44 עובד הנתבעת מס 1, עתר לחייב את הנתבעות לפצותו בשל נזקי גוף שנגרמו לו - לטענתו, עקב תאונת עבודה מיום 29.8.96 (להלן: "התאונה") שארעה במהלך הקמת "קניון אביה" בבאר שבע (להלן: "פרוייקט אביה" או "האתר").

לטענת התובע, לאחר שהגיע ביום התאונה לעבודה באתר, בקומת בתי הקולנוע, פיזר את פועליו לצוותים ובמהלך הסבר לאחד מהם, נפל מגובה ונפגע. לטענתו, יש להעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת על שיעור של 42.28% ולקבוע כי בעקבות התאונה איבד לחלוטין את כושר עבודתו.

הנתבעת 1 – חברת פירוטכניקס גילוי וכיבוי אש בע"מ, היתה במועד התאונה מעבידתו הישירה של התובע ושימשה ב"פרוייקט אביה" כקבלן משנה של הנתבעת מס' 3 לביצוע עבודות אינסטלציה כללית ומערכות גילוי וכיבוי אש.

הנתבעת 2 – חברת מי ערד בע"מ, היתה בעלת המקרקעין היזם והקבלן הראשי של "פרויקט אביה" שביצעה את העבודות באתר לרבות באמצעות קבלני משנה.

הנתבעת 3 – צפריר מהנדסים פרויקטים (1993) בע"מ, שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 2 לעבודות חשמל, מיזוג אויר, מערכות גילוי וכיבוי אש ואינסטלציה סניטרית.

הנתבעת 2 מצידה, שלחה הודעת צד שלישי לנתבעת מס' 3 בין היתר, בטענה להפרת הסכם.

הצדדים חלוקים בשאלות אחריות, חבות ונזק.

ב. התאונה – הפלוגתא העובדתית

הנתבעות טענו, שיש לדחות את גרסת התובע לפיה נפגע בתאונה, כפי שטען. נטען כי בפנינו עדות יחידה של בעל דין, המחייבת הנמקה בהתאם לסעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 ובנסיבות העניין אין כל מקום לקבוע ממצא כלשהו על סמך עדותו היחידה של התובע שהיא, בכל מקרה, נסיבתית באופיה.

הוטעם, בין היתר, כי התובע לא זימן עד שיכול היה להעיד לטובתו ושהתובע אף נקב בשמו – מר שלווה בוטשווילי ושיש להניח, נוכח ההלכות המשפטיות בעניין, כי אילו היה מביאו לעדות, היה מעיד לרעתו.

לענין טענות אלו, יאמר כבר עתה, כי מסקנתי היא, שהגם שלא הובאו ראיות ישירות באשר למהלך התאונה, שלב אחרי שלב, גם לא מתוך דברי התובע שבעצמו הצהיר כי אינו זוכר כיצד בדיוק נפגע או נפל (תצהיר תובע סע' 17), עלה בידי התובע להוכיח, במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי, על פי מאזן ההסתברויות, כי נפל מגובה באתר העבודה, ואנמק;

אין חולק כי בתאריך 29.8.96 בשעות הבוקר, הובהל התובע לבית החולים סורוקה באמבולנס, מאתר "פרויקט אביה". בדו"ח מד"א מאותו יום צויין "חבלת ראש" וכי מי שהזעיק את מד"א למקום היה "פועל" (ראה נספח ב1 לתצהיר התובע).

המקום האחרון בו שהה התובע, טרם שהובהל לבית החולים ושיש ראיה להמצאותו שם, הנו אתר העבודות של פרויקט אביה בקומת בתי הקולנוע כשלדברי התובע, "כל מה שזכור .. שהגעתי להסביר. הייתי מנהל פרוייקט לאינסטלציה וכיבוי אש. באתי להסביר לאחד הפועלים משהו לעשות והתעוררתי בבי"ח כעבור מס' שעות" (תצהיר התובע ס' 17, פרו' מיום 20.2.05 עמ' 10 ש' 11-8, פרו' מיום 1.1.07 עמ' 29 ש' 14-13 ומיום 28.10.07 עמ' 55 ש' 19-17).

בתיעוד הרפואי הראשוני שנרשם מיד לאחר הארוע וכן בנקודות זמן שונות בהמשך, תועדה נפילה מגובה כסיבת הפגיעה. באותו דו"ח מד"א המוזכר בסעיף "קוד המקרה כפי שנמצא על ידי הנהג", נרשם - "חבלת ראש מבולבל נפילה מגובה" (נספח ב1 לתצהיר התובע) וכן במכתב השחרור מחדר מיון, מאותו יום, באשר לסיבת ההגעה למיון נכתב "לדבריו היום נפל מגובה" (נספח ב2 לתצהיר תובע). בגליון רישום שוטף של קופת החולים שנרשם ימים ספורים לאחר התאונה, צויין- "נפל בעבודה מגובה של כ- 2.5 מ'......" (נספח ב5 מיום 2.9.96 לתצהיר התובע).

אמנם, אין תוכן הרישומים הנ"ל, ככל שלא באו מפי עד במשפט (לרבות התובע), קבילים להתקבל כראיות עצמאיות (כן לא הובאו ראיות בשאלה אם אמירות המיוחסות לתובע, על פי אותם רישומים, נאמרו מפיו ממש או מפי ובאמצעות מי שנתלווה אליו), אולם, גם בלעדיהן, סביר והגיוני, כי חבלותיו של התובע נגרמו מנפילה מגובה, כשם שהונח, באופן מתבקש, בכל מהלך הטיפול הרפואי בו, כמבואר באותן תרשומות. אף עיון בחוות דעת המומחים השונים, מלמד כי חבלות התובע ובפרט השברים בשורשי כפות הידיים והפגיעה בפניו של התובע, מתיישבים ומחזקים ההנחה כי נפל מגובה כנטען.

גם אשת התובע הצהירה, "ביום התאונה, קיבלתי טלפון בשעות הבוקר מעובד שעבד איתו והודיע לי שרפי נפל בעבודה. הוא אמר לי שהוא מחוסר הכרה ושאני אגיע לבית החולים בסורוקה. מיד נסעתי לבית החולים, שם מצאתי את רפי מחוסר הכרה, חבול כולו. כשהוא התעורר הוא שאל אותי "מה קרה לי? מה אני עושה פה? הוא לא זכר שהוא נפל" (סע' 16-15 לתצהירה).

יאמר, כי לא היתה מחלוקת שקומת בתי הקולנוע נמצאת במפלס עליון ובינה ועד לרצפה כשלושה מטרים (עדות מחמלי מטעם הנתבעת 2, עמ' 74-73 לפרו').

עדות התובע באשר לעובדות הזכורות לו, היתה אמינה בעיני ואם נוסיף כי נחבל והובהל לבית החולים, לאחר שדקות קודם לכן, עבד בקומת בתי הקולנוע של אתר העבודה, המסקנה הסבירה המתבקשת היא כי התובע נפל מגובה במסגרת עבודתו מאותו אזור.